Nederland - מאת מר קאג 'הולמנס (KH ייעוץ משפטי) (עמודות KHLA).
ב-21 ביוני 2022, ה בית הנבחרים הצביע על הצעה מאת חבר הפרלמנט יוסט סנלר (D66). הצעה זו התקבלה מה שאומר שהממשלה מתבקשת לבדוק כיצד ניתן ליצור אפשרות להסדיר את המכירה והאחזקה של חומרים חדשים בסיכון גבוה בצורה מהירה ויעילה יותר. ההצעה מעניינת במובן הזה, כי היא סוגרת פער בין (להיות מסוגל) לעשות כלום לבין איסור מוחלט.
רגולציה, כמו קביעת הגבלת גיל למכירה, הגבלות נפח, איסור פרסום או אזהרת בריאות מחייבת, תורמת לצמצום הנזק הבריאותי של חומרים חדשים בסיכון גבוה. הוספת רשימה 0 לחוק האופיום עבור חומרים חדשים בסיכון גבוה, עליהם יחולו אמצעים כאלה, זמנית או אחרת, אכן יכולה להיות תוספת שימושית למסגרת החוקית הנוכחית.
זה היה, למשל, פתרון טוב לתחמוצת החנקן (גז צחוק), שייכנס בקרוב לתחום חוק האופיום, למעט כמה בקשות משפטיות. זה הופך כמעט את כל הייצור, הסחר והמכירה של גז צחוק לבלתי חוקיים. אם המכירה והשימוש בתחמוצת החנקן היו מוסדרים טוב יותר מלכתחילה, אז המצב לא יצא כל כך משליטה והבעיות היו
סביב תחמוצת החנקן היה קטן יותר. עם זאת, במשך 7 השנים האחרונות, הממשלה הלאומית לא הצליחה להסדיר את תחמוצת החנקן בשום צורה, למרות קריאות של המגזר לשם כך. מלכתחילה, לממשלה הלאומית הייתה רק מטרה אחת בראש: הצבת תחמוצת החנקן ברשימה II של חוק האופיום. ההצעה נמצאת כעת בפני מועצת המדינה לייעוץ. בין השאר לאור השאלות הפרלמנטריות הקריטיות לגבי הצעה זו, אני מצפה שלמועצת המדינה עדיין יהיו הסתייגויות מסוימות מההצעה או ההסבר ושיש צורך בתיקון או תוספת, אבל בסופו של דבר תחמוצת החנקן תוכנס לרשימה II לחוק האופיום. האיסור צפוי להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2023.
מועצת המדינה
במועצת המדינה מסתייגים גם מהצעה נוספת של הממשלה. העצה היא ב-8 ביוני 2022
פורסם על תיקון חוק האופיום בקשר להוספת רשימה שלישית במטרה לנטרל ייצור וסחר בחומרים פסיכואקטיביים חדשים (NPS). הצעה זו ידועה יותר בשם האיסור על קבוצות חומרים.
בעצתה מציינת מועצת המדינה כי כבר בשנת 2012 ערכה ריב"מ מחקר לבקשת משרד הבריאות, הרווחה והספורט על היתרונות והחסרונות של אפשרויות שונות להפללה גנרית של תמ"א. לאחר מכן הגיע הריב"מ למסקנה שהכנסת מערכת גנרית אינה מומלצת.
לפי מועצת המדינה, איסור גנרי אינו מבוסס על מזיקות מוכחת של כל החומרים המכוסים באיסור. אחרי הכל, הסיכונים הבריאותיים המדויקים של NPS אינם ידועים, כי זה נוגע לעתים קרובות לחומרים חדשים. בנוסף, איסור גנרי מבוסס על עיקרון הזהירות המונעת: אסורות קבוצות של חומרים המהווים, לדברי הממשלה, איום לא מוכח על בריאות הציבור.
למרבה הפלא, מועצת המדינה אינה קובעת בהקשר זה כי שיטת חוק האופיום אינה מאפשרת איסור על חומרים מסוימים על בסיס עיקרון הזהירות המונעת. אחרי הכל, העיקרון הבסיסי של חוק האופיום הוא שניתן להכניס חומרים לתחום חוק האופיום רק אם הוכח כי חומרים אלו משפיעים על התודעה של אנשים, ואם משתמשים בהם, עלולים להוביל לפגיעה בבריאותם. נזק לחברה.
יעיל ואפקטיבי
מועצת המדינה מבקרת את הצעת החוק גם בנקודות נוספות. ההצעה מכניסה מספר רב של חומרים בתחומה של חוק האופיום. בכך מתרחקת הממשלה מהקריטריון של פגיעה מוכחת בבריאות הציבור. לטענת מועצת המדינה, ניתן להצדיק שינוי קיצוני שכזה אם ניתן להוכיח שהשינוי המוצע יעיל ויעיל. ההסבר לוקה בחסר בהקשר זה.
לטענת מועצת המדינה, על מנת שניתן יהיה להעריך את הערך המוסף של הצעת החוק, חשוב במיוחד כי בחירת קבוצות החומרים שייאסור תהיה יעילה. זה מחייב שקבוצות החומרים לא יהיו גדולות מדי. ככל שקבוצות החומרים הולכות וגדלות, נדרשים יותר חריגים ופטורים. אחרי הכל, לא לכל החומרים שנכללים בקבוצות החומרים האסורים יש רק שימושים בלתי חוקיים.
לטענת מועצת המדינה, ההסבר אינו מכיל מידע גם על מספר החומרים שצפויים להיכנס לאיסור, אך אינם מזיקים כלל או בעלי יישומים משפטיים. לפיכך לא ניתן להסיק מההסבר באיזו מידה האיסור על קבוצות החומרים הנבחרות יהיה אפקטיבי ועד כמה הצעת החוק תביא רק לגידול מוגבל במספר הפטורים.
מתן מידע
איסור על קבוצות של חומרים גם פחות קל להסביר מאשר איסור על חומר ספציפי אחד. מנקודת המבט של האזרח, חשוב שתתקיים תקשורת ברורה לגבי אילו חומרים קונקרטיים נכנסים לאיסור קבוצת החומרים. רוב האזרחים לא יידעו זאת, כי זה דורש ידע מומחה. לכן נדרש תהליך תקשורת ברור כדי שהצעת החוק תהיה אפקטיבית. יש ליידע את הציבור כראוי לגבי כל החומרים הנופלים לאיסור הגנרי. ההסבר אינו מתייחס לכך.
יידוע נכון לאזרחים על אילו חומרי בטון חלים על האיסור הגנרי מהווה אתגר משמעותי עבור הממשלה. קשה להפוך את זה לקונקרטי, בדיוק בגלל שהאיסור על קבוצות חומרים נוגע פוטנציאלית לחומרים רבים ושונים. כל החומרים הללו ייאסרו בקרוב. מבלי לשים לב, אתה כאזרח יכול לעמוד בפני עונשים חמורים או הרשעה. זו נקודה מאוד מוצדקת של מועצת המדינה, כי צריך להיות ברור לאזרח מה בדיוק הענישה בחוק האופיום. זה בהחלט חל על איומים פליליים גבוהים.
דו"ח RIVM
בשנת 2012 פרסם RIVM דו"ח על היתרונות והחסרונות של הכנסת צורות שונות של איסור גנרי על NPS. בזמנו, זה הוביל למסקנה שהפללה גנרית של כל ה-NPS אינה אפשרית, מכיוון שמאות חיבורים ייאסרו כתוצאה מכך. אין כל אינדיקציה בהסבר כיצד הייתה מעורבת הריב"מ בהכנת הצעה זו. לטענת מועצת המדינה, הדבר מעלה את השאלה באיזו מידה לא יחולו עוד החסרונות של איסור גנרי, שהוזכרו אז בדו"ח הריב"מ.
לנוכח הרלוונטיות של דו"ח הריב"מ להצעת החוק, מועצת המדינה ממליצה לבחון ביתר פירוט את החסרונות המתוארים על ידי הריב"ם ולהצדיק מדוע יש לבחון זאת כעת אחרת. כמו כן, האגף ממליץ לנמק בהסבר מדוע לא התבקשה ריב"מ לייעץ שוב במידת הרצוי להפליל את שלוש קבוצות החומרים המוצעות.
דוח ה-RIVM מתאר בסך הכל 9 חסרונות. אני חושד שהממשלה לא הגיבה בכוונה לדוח הזה. על בסיס דו"ח זה של הריב"מ, אין להצעה סיכוי להצליח. במהלך ההתייעצות הודיעו על כך לממשלה מספר גורמים בשנת 2020 אבל החליט לא לעשות שום דבר בנידון. זה גורם לתהות עד כמה הממשלה התייחסה ברצינות לביקורת על הצעה זו מצד החברה והאקדמיה. טוב שמועצת המדינה ציינה זאת ושוב מפנה את תשומת הלב לכך.
תעבורה חופשית של סחורות
למועצת המדינה יש ביקורת גם בנקודה אחרת. הצעת החוק היא הגבלה על תנועה חופשית של סחורות. הגבלה כזו חייבת להיות מוצדקת. ההסבר מתייחס לשני עילות הצדקה: הגנה על בריאות הציבור והגנה על הסדר הציבורי. שתי עילות ההצדקה אינן מונעות מספיק, לפי מועצת המדינה.
על מנת להצדיק את ההגבלה על התנועה החופשית של סחורות, ההסבר מתייחס בעיקר להגנה על בריאות הציבור. יש לציין כי לא בטוח שכל החומרים בקבוצות החומרים האסורים אכן מזיקים לבריאות. אולם בהתבסס על עיקרון הזהירות המונעת, לטענת הממשלה, יהיה זה מוצדק לאסור חומרים כל עוד לא ברור אם הם מזיקים לבריאות.
מועצת המדינה מציינת בצדק כי עקרון הזהירות המונעת מחייב לכל הפחות כי פגיעה ממשית בבריאותם של בני אדם תהיה צפויה. עם זאת, בדברי ההסבר לא מצוין נתונים מדעיים המצדיקים את הנזק של החומרים הנכללים בקבוצות החומרים המוצעות. הסיכונים הבריאותיים המדויקים של החומרים החדשים הללו טרם מופו, לפי ההסבר.
מועצת המדינה ממליצה על הסבר נוסף לכך שהצעת החוק נחוצה להגנה על בריאות הציבור, תוך בחינת הסבירות שקבוצות החומרים האסורות מהוות סיכון ממשי לבריאות הציבור ותיקון הצעת החוק במידת הצורך.
שנית, ההסבר מתייחס להגנה על הסדר הציבורי בהולנד. הצעת החוק תתאים להגן על אינטרס זה, משום שלפרקליטות תינתן האפשרות להעמיד לדין אנשים הפועלים בניגוד להצעת החוק. לפיכך, הצעת החוק נלחמת בפשע מאורגן, שעלול להשפיע על החברה ההולנדית.
מלבד העובדה שמדובר בהנמקה מעגלית (הרי אין כאן עניין של פשע, כי החומרים הללו אינם נכנסים עדיין לחוק האופיום), ערעור על הגנת הסדר הציבורי אינו מתקבל בקלילות בפסיקה. חייב להיות "איום אמיתי וחמור מספיק המשפיע על אינטרס בסיסי של החברה". לטענת מועצת המדינה, המוטיבציה לקריטריון זה שוב אינה מספקת.
בשום פנים ואופן לא בטוח שמעורבות של ארגוני פשיעה בסחורות או שירותים מסוימים חייבת תמיד להוביל לכך שיש לאסור על סחורות או שירותים אלו. לטענת מועצת המדינה, יש להסביר עוד בהסבר מדוע נחוצה במקרה זה הגנה על הסדר הציבורי באמצעות האיסור המוצע.
אותות
אני מסכים בגדול עם העצה של מועצת המדינה. ההצעה אינה מונעת היטב מכמה בחינות והממשלה כמעט ולא עשתה דבר עם התרומות של גורמים שונים במהלך הייעוץ.
השבוע המשטרה טענה לעניין להסדיר את שוק התרופות במהלך א מפגש של Leap Europe והופיע דו"ח של העצמאי צוות חשיבה חשיבה מציע להסדיר את האספקה המקומית של קנאביס וגם של אקסטזי. זה מגביר את האמינות והיעילות של מדיניות הסמים. לא כל התרופות דורשות את אותה גישה.
על ידי הסדרת גראס ואקסטזי, ניתן להסיט רווחים של מאות מיליוני אירו בשנה מהפושעים, לפי הדו"ח, ולהתמודד עם השפעות פשע הסמים: השלכת פסולת בטבע, צעירים שעוזבים את בית הספר כדי לסחור בסמים. . בנוסף, משתמשי אקסטזי באים פחות במגע עם סוחרי סמים ופחות סביר לבוא במגע עם חומרים אחרים, מזיקים יותר, כמו מהירות, GHB וקריסטל מת'.
גם ההצעה להוסיף רשימה 0 לחוק האופיום היא בקו זה. רגולציה, שבה הממשלה קובעת כללים נוקשים לייצור, הפצה ומכירה של חומרים מסוימים, היא חלופה טובה יותר מאשר איסור מוחלט. זו תהיה גם מתנה משמים עבור NPS.
בבריטניה, הכנסת איסור על קבוצות חומרים הובילה לעלייה בשימוש בסמים. שנתיים לאחר כניסת האיסור, שיעור התמותה משימוש ב-MDMA לא טהור, קוקאין ואופיאטים הגיע לשיא חדש. מ "סקירה של חוק החומרים הפסיכואקטיביים 2016" מנובמבר 2018 מראה שעליית ה-NPS בבריטניה לא פחתה לאחר כניסתו של חוק החומרים הפסיכואקטיביים וכי סוחרי רחוב השתלטו במידה רבה על הפצת חומרים פסיכואקטיביים חדשים.
משרד הפנים הודה בעצמו כי היעדים ל"צמצום הנזק" לא הושגו. אם זו התוצאה של האיסור על קבוצות חומרים שהוצעה על ידי הממשלה, אז אני תוהה מה הרציונל מאחורי ההצעה הזו.
הגיע הזמן למדיניות סמים אחרת
הגיע הזמן שהפוליטיקאים בהאג ייקחו ברצינות את העצות והאותות הללו ויתחילו לחשוב על גישה אחרת לבעיית הסמים, שבה הממשלה מפקחת ומסדירה את השוק, במקום להשאיר אותו לפושעים חסרי רחמים. הגיע הזמן שממשלות יתייחסו ברצינות להגנה על בריאות המשתמשים, במקום לגרום לאנשים להרגיש אשמים כדי להסוות את כישלון המדיניות הנוכחית. בקיצור, הגיע הזמן למדיניות סמים אחרת.
